במסורת היהודית, ספירת העומר היא ספירה בת 49 יום, מפסח ועד שבועות
. יש בה שבעה מחזורים של שבעה ימים. וביום החמישים חוגגים את חג שבועות, שנקרא בשם זה על שם שבעת השבועות של הספירה.
בעקבות אסונות שאירעו לעם היהודי בימי הספירה, כמו מותם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא, בימי מרד בר כוכבא, שעתיד מסירת התורה שהונח בידיהם היה עלול לאבוד יחד איתם לנצח, אלמלא הצליח רבי עקיבא להציל 5 תלמידים, הפכו לימים שנוהגים בהם
מקצת אבלות. ע"פ התלמוד סיבת מותם היית משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
ישנם הבדלים במנהגי ובתקופת האבלות של העדות השונות. בימים אלו נוהגים למעט בהם בשמחה - לא להסתפר ולהתגלח,
לא לקיים חתונות, לא לשמוע מוזיקה (יש המקילים בשמיעת מוזיקה ללא ליווי כלי זמר), ולא לרקוד. כמו כן יש שנמנעים מללבוש בגד חדש או מלאכל פרי חדש כדי לא לברך "שהחיינו".
החל מל"ג בעומר, שהוא היום ה-33 לספירה, נוהגים ברוב הקהילות להפסיק את מנהגי האבלות, מכיוון שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות.
הספרדים נוהגים אבלות עד בוקר יום ל"ד בעומר ורק אז מסתפרים מתגלחים ומתירים להתחתן, אך
בל"ג בעומר עצמו מתירים לשיר, לנגן ולרקוד לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. אצל
האשכנזים קיימים מספר מנהגים כשהרווח מביניהם הוא
לנהוג באבלות החל מחג הפסח עד ראש חודש סיון, למעט ראש חודש אייר ול"ג בעומר. אחרים מקיימים את מנהגי האבל החל מראש חודש אייר עד ל"ג בעומר, וחלקם ממשיכים בהם עד ראש חודש סיון או עד שלושה ימים לפני שבועות , ויש הנוהגים אבלות בכל ימי ספירת העומר עד ערב חג השבועות.
אין נוהגים אבלות בשבתות וראשי חדשים. בחול המועד פסח מצווה לשמוח, ולכן שרים מנגנים ורקודים, אבל
לא עורכים בו חתונות, כדי לא לערבב שמחה בשמחה. בנוסף נאסר להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו טרם החג.
יום העצמאות הוא יום הלל והודאה, על כן לא מתאבלים בו, ונוהגים להתגלח ולהסתפר לקראתו. גם
ביום ירושלים לא מתאבלים.
המידע מתוך ויקיפדיה
